הוצאת דיבה
מהי הוצאת דיבה
הוצאת דיבה הינה אמירה אשר גורמת לפגיעה בשמו הטוב של אדם, בעסקו או בחברה שבבעלותו. הוצאת הדיבה יכולה להיעשות במגוון דרכים, בעל פה, בשליחת דואר אלקטרוני, בשידור ברדיו או בטלוויזיה, בעיתונות, ובשנים האחרונות הוצאת הדיבה נעשית בעיקר באמצעות האינטרנט וכן ברשתות החברתיות, שכן, רבים האנשים אשר נמצאים ברשתות החברתיות ובאינטרנט ומאחורי המקלדת קל מאוד להתנהל בחופשיות וללא כל רסן.
דוגמא לעד כמה קל לפגוע ולהוציא דיבה באמצעות המקלדת ניתן לראות בשלל פסקי הדין שניתנו באחרונה כנגד יאיר נתניהו אשר ידוע בכך ששוהה רבות ברשתות החברתיות, מחזיק בקהל עוקבים גדול. במהלך שנשים 2020-2021 הוגשו כנגדו מספר תביעות לשון הרע ונפסקו לחובתו בפסקי דין סכומים גבוהים המצטברים נכון ליום כתיבת מאמר זה ב כ- 670,000 שקלים.
מה ההבדל בין הוצאת דיבה ללשון הרע
בדין הישראלי אין כל הבחנה בין הוצאת דיבה ללשון הרע. בעצם, הביטוי “לשון הרע” הוא הביטוי המשפטי המתאר את הדיבה, וזהו אף שמו של החוק אשר עוסק בהוצאת הדיבה – “חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965 (להלן: “חוק איסור לשון הרע”). מכאן ניתן ללמוד, שכל מי שהוציא דיבתו של חברו, ביצע בפועל עוולה העוברת על הוראות חוק איסור לשון הרע, ובהתאם הוא חשוף מבחינה משפטית לתשלום פיצויים כפי שמגדיר החוק.
מה התנאים להגשת תביעת דיבה
חוק איסור לשון הרע קובע מהם התנאים אשר צריכים להתקיים על מנת שאדם יהיה זכאי לתבוע בגין הוצאת דיבה.
סעיף 1 לחוק מגדיר מהי לשון הרע (או כפי שאמרנו דיבה):
לשון הרע מהי
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה –
“אדם” – יחיד או תאגיד;
“מוגבלות” – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.
בהתאם, לסעיף 1 לשון הרע צריכה להיות אמירה שפרסום שלה יפגע באותו אדם או חברה ובשם הטוב שלה, היינו חוק זה מגן על כבודו של אדם.
חשוב מאוד לציין, כי המחוקק אינו דורש שתהיה פגיעה בפועל או הוכחה של פגיעה בפועל, ניתן ללמוד זאת מהמילים “שפרסומו עלול”. מכאן שאין כל צורך שתהיה פגיעה בפועל, די לאדם שאותו ביטוי שנאמר, הוקלד או נכתב עלול לפגוע בו כדי שיתקיים סעיף 1.
חשוב לציין כי לא סתם המחוקק לא דורש פגיעה בפועל, שכן, מוניטין או שם טוב הוא דבר שאינו קל להוכחה ובהתאם הוכחת מידת הפגיעה באותו דבר אמורפי קשה שבעתיים. לכן המחוקק יצא מנקודת הנחה שפרסום דיבתי מהווה פגיעה בשמו הטוב של אדם וגורם לנזק.
בנוסף לעצם האמירה יש חובה שאותה אמירה תתפרסם. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע מהו פרסום:
פרסום מהו
(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
אם כן, פרסום כאמור, יכול להיות בכל אופן בו האמירה מגיעה לגורמים שלישיים שאינם האדם אשר אליו מכוונת הדיבה.
איך מתנהלת תביעת דיבה
תביעת דיבה או לשון הרע מתנהלת כפי שמתנהל כל הליך אזרחי, בהגשת כתב תביעה, ולאחריו כתב הגנה וניהול הליכים מקדמיים (גילוי מסמכים ושאלונים). אך יש דבר אחד שבו תביעת הדיבה נבדלת מתביעה רגילה. בתביעת דיבה ישנה אפשרות להיפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות.
בדרך כלל בדין הישראלי האזרחי, התובע הוא זה שצריך להוכיח את התביעה בבחינת “המוציא מחברו עליו הראיה”. ברם, כאשר עוסקים בלשון הרע, מכיוון שהתובע מראה את עצם הדברים ופרסומם הוא לכאורה הוכיח את עצם האמירה והפרסום, וכעת, עובר הנטל מהתובע אל כתפי הנתבע שצריך להוכיח שהדברים שנאמרו אינם לשון הרע, או שקיימת לו הגנה טובה שבגינה יש לדחות את התביעה.
בהתאם, במקום שהתובע הוא שיגיש ראשון את ראיותיו, הנתבע הוא זה שמגיש ראית ראשון והוא גם זה שנחקר ומסכם ראשון, וזהו יתרון דיוני חשוב ביותר לתובע.
דבר נוסף שייחודי לתביעת לשון הרע הוא פיצול הדיון. בעוד בתביעה אזרחית רגילה הדיון נערך על כל הטענות ובסוף פסק הדין יש את הפיצוי שנקבע, בתביעות לשון הרע ניתן לפצל את הדיון ולהתמקד בתחילה בשאלה האם אכן מדובר בדיבה ולשון הרע, ולאחר שבית המשפט קובע שאכן מדובר בדיבה ולשון הרע, מגיע השלב העוסק בפיצוי.
זקוקים לייעוץ עורך דין מומחה לדיני קניין רוחני? פנו אלינו עכשיו!
פיצוי בתביעות הוצאת דיבה
מכיוון שיש קושי להוכיח את שווי הפגיעה כאשר עוסקים בשמו הטוב של אדם או עסק, המחוקק קבע, כי באופן חריג אין כל צורך להוכיח את הסכום הכלכלי של הנזק שנגרם ובית המשפט מוסמך לפסוק לחובת הנתבע פיצוי של עד 50,000 שקלים נומינלית (כ- 75,000 שקלים), בגין כל הוצאת דיבה שהוצאה כנגד אדם.
במקרים מיוחדים שהדיבה נאמרה במטרה לפגוע במי שכנגדו היא נאמרה בית המשפט יכול לפסוק לחובתו של מוציא הדיבה פיצוי כפול, היינו, עד 150,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
כפי שניתן לראות הפיצויים האפשריים אינם נמוכים ויכולים להגיע לסכומים גבוהים ביותר.
התייחסות בית המשפט להוצאת דיבה
בעבר הסכומים שהיו נפסקים היו נמוכים יחסית, כיום, ניתן לראות מגמה שבה בתי המשפט הבינו, שאם לא ייפסקו פיצויים משמעותיים אנשים ימשיכו לעלוב ולפגוע אחד בשני ובאחרונה סכומי הפיצויים הנפסקים בתביעות לשון הרע עלו משמעותית, בייחוד כאשר מדובר באמירות שנאמרו על ידי אנשים שלהם עוקבים רבים ברשתות החברתיות (לדוגמא מר יאיר נתניהו חויב ביום 30.8.2023 בתשלום פיצוי של 130,000 שקלים לגב’ כשדי כאשר פרסם ציוצים מהם ניתן ללמוד שהיא קיימה יחסי מין עם בני גנץ).
מכאן ניתן לראות כי כאשר מוציא הדיבה הינו בעל קהל או השפעה נרחבים בית המשפט מחזיק אותו בבחינת “אמצעי פרסום”, אשר חייב להשתמש בכוח שיש לו בכובד ראש ולערוך מעין “סינון” טרם שהוא “מצייץ” או “משתף” פוסטים.
חשוב לציין שלא בכל מקרה נראה את הסכומים הללו, שכן, אין דין ציוץ או פוסט שכזה כדינה של הוצאת דיבה בין שכנים, לדוגמא, ששם עדיין סכום הפיצוי שייפסק יהיה נמוך.
