התיישנות תביעות בקניין רוחני
על פי חוק ההתיישנות, תשי”ח – 1985, עולה כי תביעה שאינה עוסקת במקרקעין (לרבות תביעות קניין רוחני) מתיישנת שבע שנים מהיום בו נולדה העילה. ודוק, על פי החוק במידה ובית המשפט יקבל את טענת הנתבע להתיישנות עילת התביעה, הרי שהוא כלל לא ידון בתובענה. נשאלת השאלה, מה דין התיישנות תביעות בקניין רוחני.
חוק ההתיישנות
זאת ועוד, תקופת ההתיישנות תתחיל להימנות מהיום שבו נולדת עילת התביעה, כאשר סעיף 8 לחוק קובע את חריג ההתיישנות שלא מדעת, לפיו במידה והתובע לא היה מודע לעובדות המרכיבות את עילת תביעתו, מסיבות שאינן תלויות בו, הרי שיש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע אותן עובדות.
לחצו כאן לקריאה על עיקולי קניין רוחני או על ראיות אלקטרוניות
הסדרי התיישנות ספציפיים בחוק הפטנטים
למרות האמור לעיל, הרי שחוק הפטנטים, תשכ”ז – 1967, קובע כי תוקפו של פטנט יימשך עשרים שנה ממועד הגשת בקשת רישומו, כך שניתן יהא לתבוע את הפרת זכויות השימוש הבלעדיות של בעליו הרשום גם לאחר שחלפו שבע שנים ממועד רישומו.
לא זו אף זו, פרק יא’ לחוק העוסק בתביעות הפרה של פטנטים, קובע מספר הגנות הניתנות למפר במסגרת תביעה שהוגשה כנגדו.
כך, על פי סעיף 182, עילה שלפיה ניתן להתנגד למתן פטנט להמצאה, יכולה לשמש עילת הגנה טובה לנתבע בתביעת הפרה (כך, למשל, יכול הנתבע לטעון כי ההמצאה אינה כשירה להירשם כפטנט או כי הנתבע – ולא התובע- הוא בעל ההמצאה).
במידה ובית המשפט מקבל את טענת ההגנה של המפר, עליו לצוות על ביטולו של הפטנט, כולו או חלקו, בהתאם לנסיבות העניין. יתר על כן, הסעיף קובע כי דיני ההתיישנות לא יחולו על טענות ההגנה האמורות של המפר, כך שגם אם חלפו מעל לשבע שנים ממועד רישום הפטנט, עדיין יוכל הנתבע לטעון כי הוא בעליה של ההמצאה.
חוק הפטנטים אף קובע כי דיני ההתיישנות לא יחולו על בקשת ביטול של צו הארכה לרישום פטנט או שינוי תקופתו, אשר תוגש על ידי מי שאינו הבעלים הרשום על ההמצאה או אינו בעל רישיון שימוש ייחודי בה.
הסדרי התיישנות ספציפיים בחוק זכויות היוצרים
על פי הכלל הקבוע בחוק זכויות יוצרים, זכויות היוצרים ביצירה יימשכו למשך כל חייו של היוצר ואף למשך שבעים השנים שיחלפו לאחר מותו. אשר על כן, ניתן להגיש תביעות הפרה של זכויות ביצירה גם חמישים שנים לאחר היווצרותה. יחד עם זאת, החוק קובע כי הפרת זכויות יוצרים ביצירה מהווה עוולה נזיקית שיחולו עליה הוראות פקודת הנזיקין.
סעיף 89 לפקודה קובע כי כאשר הנזק נגרם ליוצר בעקבות מחדל או מעשה ואותו נזק לא נתגלה על ידו, הרי שבכל מקרה עילת התביעה תתיישן עשר שנים מהיום שבו ארע הנזק.
נראה כי ההסדר המיוחד לעוולות הנזיקיות החל על יצירות מגביל מעט את היוצרים, היות והוא מציב רף שאינו קיים בדיני ההתיישנות הרגילים במקרים בהם הנזק לא ידוע לניזוק, כמפורט לעיל. יחד עם זאת, הפסיקה צימצמה את תחולת הסעיף בפקודה למצבים בהם יסוד הנזק נתגלה באיחור.
