מהי הגנת מפר תמים ומתי ניתן להשתמש בה
חוק זכויות יוצרים התשס”ח – 2007 מגדיר את היצירות אשר בהן קיימות זכויות יוצרים ואת זכויות בעלי זכויות היוצרים, יחד עם השימושים המותרים ביצירות המוגנות.
במקרים מסויימים מצא לנכון המחוקק לפטור אדם או גורם שביצע הפרת זכויות יוצרים מתשלום פיצוים בגין הפרה זו. אחד המקרים הינו במקרה שבו נקבע כי האדם שביצע את ההפרה הינו “מפר תמים”.
במאמר זה ננסה להסביר מהו “מפר תמים” ובאילו מקרים בהתאם לחקיקה ולפסיקה ניתן לעשות שימוש בהגנה זו.
הגנת מפר תמים קבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח – 2007 (להלן: “חוק זכות יוצרים“) :
“הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד הפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצוים עקב ההפרה”
כפי שניתן לראות מנוסח הסעיף, אדם שיטען את הטענה לא ידעתי שזכויות היוצרים שייכות לתובע, ולכן אני זכאי להגנה כי אני “מפר תמים”, טענה זו לא תועיל לו, מכיוון, שסעיף 58 מוסיף את הביטוי “ולא היה עליו לדעת”, ביטוי אשר מטיל על הטוען להגנת “מפר תמים” לבצע פעולות אקטיביות על מנת לברר האם קיימות זכויות יוצרים לגורם כלשהו.
חובה זו נקבעה במספר פסקי דין. כך לדוגמא, בת.א. (מרכז) 5311-04-08 צבי נרקיס ואח’ נ’ מיקרוסופט ישראל בע”מ, הוגשה כנגד מיקרוסופט תביעה, בין היתר, בגין הפרת זכויות יוצרים בפונט במסגרת תוכנת word. במסגרת תביעה זו השווה בית המשפט בין הגופן שנטען שהועתק לבין הגופן בו השתמשה מיקרוסופט וקבע כי קיים דמיון בין שני הגופנים עד כדי זהות.
חברת מיקרוסופט טענה כי מכיוון שרכשה רישיון שימוש בפונט ממר גוטמן, יש לראות בה כ”מפר תמים”. בית המשפט דחה את הטענה וציין, כי ההגנה של “מפר תמים” אינה שוללת את ההפרה, אלא, רק מונעת תשלום פיצויים.
בנוסף קבע בית המשפט כי על גורם הטוען לזכאות להגנת “מפר תמים” להוכיח כי לא היה ער ולא היה צריך להיות ער לקיום זכויות יוצרים ביצירה, וכי, אין די בטענה שסבר שזכויות היוצרים שייכות לאחר (אותו גורם ממנו נרכש הרישיון), אלא, יש להוכיח כי לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים כלל. באותו מקרה הוטל קנס על מיקרוספות מכיוון שלפי העדויות שצירפה היא לא בדקה האם הפונט מפר, אלא, הסתמכה על הצהרות של אותו גורם ממנו רכשה את רישיון השימוש.
חיזוק להלכה זו ניתן למצוא בע”א 4630/06 דפנה שפר ואח’ נ’ תרבות לעם (1995) בע”מ, במקרה זה דפנה שפר היא אחד מיורשיו של אבן שושן ותרבות לעם היתה נוהגת לרכוש את המילונים מהמו”ל. המו”ל הפר הסכם עם היורשים, ההסכם בוטל ואף ניתן צו מניעה שאסר על המוציא לאור לשווק את המילון. המשיבים לא היו חלק מההליך והמשיכו לשווק את המילונים גם לאחר פסק הדין ולאחר שקיבלו מכתב התראה המורה להם לחדול מהפצת המילון.
בית המשפט העליון קבע, כי מרגע שהתקבלה ההתראה תרבות לעם היתה אמורה להפסיק לשווק את המילון, למרות שהוא נרכש עוד טרם שהתקבל צו המניעה.
מעתה ואילך כאשר ברצונכם לעשות שימוש בחלק ממאמר, תמונה, פוסט או כל חומר אחר, יש לבדוק באופן פיזי האם קיימות בחומר זה זכויות יוצרים, טרם לקיחתו ושימוש בו, שכן, טענת “לא ידעתי” סתמית ללא הוכחות לניסיונות בירור בדבר קיום זכויות יוצרים בחומר זה לא תסייע במידה ותעמדו בפני תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים.
