במסגרת ערעור שהגישה חברת אנדרסון מדיקל בע”מ כנגד אוניפרם בע”מ (ע”א 5671/11) קבע בית המשפט העליון, ביום 15.7.12, כי למרות הפרת סימן המסחר של אוניפרם העולה לכדי גניבת עין וגזל מוניטין, אוניפרם אינה זכאית לפיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק, מכיוון שלא הוכחה כל פגיעה ממשית בקניינה של אוניפרם בע”מ.
חברת אוניפרם עוסקת בשיווק והפצת תרופות והיא בעלת סימן מסחר רשום “ממוריט-MEMORIT” לטיפול בחולי אלצהיימר. חברת אנדרסון מדיקל עוסקת בייצור ושיווק תוספי מזון ומוצרים טבעיים. אחד המוצרים של חברת אנדרסון מדיקל הינו תוסף מזון לטיפול בבעיות זיכרון בשם “ממוריקס- MEMORIX”.
אוניפרם הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בגין הפרת סימן מסחר וביצוע עוולות מסחריות. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת אוניפרם, קבע, כי סימן המסחר הופר וכי שיווק תוסף המזון “ממוריקס” עולה לכדי גניבת עין וגזל מוניטין.
בהתאם ניתן צו מניעה קבוע האוסר על אנדרסון מדיקל לעשות שימוש בסימן המסחר, לשווק ולפרסם את המוצא או שם דומה לו וכן נקבע פיצוי בגין העוולות בסך 150,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בגובה 50,000 ₪. בנוסף הורה בית המשפט לאנדרסון מדיקל להשמיד בקבוקים ואריזות הנושאים את הסימן המתחרה. בגין פסק הדין הגישה אנדרסון מדיקל את הערעור.
אנדרסון מדיקל טענה כי קיימים הבדלים בין התרופה ובין התוסף, בין היתר, בצליל ובחזוק וכן בשמות המוצרים ובאריזה. בנוסף טענה אנדרסון מדיקל, כי קהל הלקוחות של כל מוצר הוא שונה ולכן בניגוד לקביעת המחוזי, אין כל חשש להטעיה ועל כן סימן המסחר לא הופר ולא הוכחו יסודות העוולות שיוחסו לה.
בית המשפט העליון קבע כי יש להותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי למעט בכל הנוגע לפיצוי הסטאטוטורי שנפסק.
בכל הנוגע לפסק הדין קבע בית המשפט העליון, כי ממצאי בית המשפט המחוזי תואמים לראיות שהוצגו בהליך ולמסקנות המשפטיות שהופקו מהן. עוד נקבע שבית המשפט המחוזי ניתח את המבחנים הקיימים בפסיקה ויישם אותם בצורה נכונה כך שאין כל מקום להתערב בפסק הדין.
בכל הקשור לחיוב בפיצוי סטאטוטורי בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, הקובע כי בית המשפט יכול לפסוק לתובע, לכל עוולה, פיצוי ללא הוכחת כל נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪, קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי נמנע מלציין מה הטעם העומד ביסוד עצם החיוב או ביסוד הסכום שנפסק.
עוד קבע בית המשפט העליון כי כפי שנקבע בפסיקה, בבואו לקבוע את סכום הפיצוי הסטאטוטורי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בעוצמת ההפרות או העוולות שבוצעו, במספרן ובמשכן, באשמה של הצד המפר ובאופי ובגודל העסק המפר.
בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות המקרה, מכיוון שבית המשפט המחוזי קבע קביעה עובדתית שלא הוכחה כל פגיעה ממשית בקניינה של אוניפרם ונוכח העדר נימוק אחר המצדיק פיצוי סטאטואטרי דין חיוב זה להתבטל.
בהתאם קבע בית המשפט כי כל הצווים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי יוותרו, כמו גם חיוב אנדרסון מדיקל בשכר הטרחה של עורכי הדין של אוניפרם, אך הפיצוי הסטאטוטורי בוטל לחלוטין.
חשוב לציין כי המונח פיצוי סטטוטורי, הוא שם כולל. החוק הישראלי מכנה פיצוי זה בשם “פיצוי ללא הוכחת נזק” דהיינו פיצוי שמוענק גם במקרים שבהם לא ניתן או קשה להוכיח נזק.
לדעתו של כותב שורות אלו שגה בית המשפט העליון בפסק הדין ומן הראוי להגיש על פסק דין זה בקשה לדיון נוסף. מטרת סעיף 13 לחוק הקובע פיצוי סטאטוטורי, הינו כאמור, הרתעת מפרים וכן מתן פיצוי במקרים בהם לא ניתן להוכיח ו/או קשה להוכיח את הנזק אשר נגרם לבעל הזכויות.
פסיקת בית המשפט העליון חותרת תחת הרציונאל העומד בבסיסו של סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות ובעצם מרוקנת אותו מתוכן.
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
