עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
בית המשפט קבע: לקוח אינו בוחן את סימן המסחר ועלול להתבלבל
חנות המוכרת נעליים לחרדים מכרה נעלי גברים תחת השם “Paco Men’s“, באופן שהפר את סימן המסחר הרשום של חנות מתחרה בשם “Paco Mishel“. בית המשפט קבע כי אמנם לא מדובר באותן מילים, וכי המילה “פאקו” עצמה אינה שייכת לאף אחד, אך בשל קוטנן של האותיות, לקוח סביר, שאינו בוחן את הנעליים בזכוכית מגדלת, עלול לטעות ולהתבלבל בין שני הסימנים.
בעולם ובארץ נמכרות נעליים רבות הנושאות את השם “פאקו”. יבואני הנעליים בארץ ייחדו את המיתוג “פאקו” בעיקר לנעליים שחורות אלגנטיות לגברים, המיועדות לפלח השוק החרדי. במקרה הנדון, מדובר בשתי חנויות נעליים שנמצאות באותו רחוב בבני ברק. אחת מהן משווקת נעליים לגברים במשך שנים רבות תחת המותג “פאקו מישל”, והשנייה החלה בשנים האחרונות לשווק תחת השם “פאקו מאנס”.
סיפור המעשה
שני הצדדים הם בעלי חנויות לממכר נעלי גברים המיועדות בעיקר למגזר החרדי. שתיהן ממוקמות ברחוב רבי עקיבא במרכז העיר בני ברק. שם התובעת הוא “פאקו מישל” ושם הנתבעת הוא “לטס גו הנעלה בע”מ”. התובעת רשמה את הסימן המילולי “Paco Mishel” (להלן: סימן 1) וסימן המסחר המעוצב הבא, שנרכש בשנת 2018:
(להלן: סימן 2)
בשנת 2017 רכשה הנתבעת מאחר את סימן המסחר המעוצב הבא שנרשם בשנת 2009:
(להלן: סימן 3)
בשנת 2022, הנתבעת ייבאה ארצה 1,450 זוגות נעלים זהות לאלו המשווקות על ידי התובעת, תוך שמיתגה אותן בסימן הבא:
(להלן: סימן 4)
בהמשך לכך, התובעת הגישה תביעה בגין גניבת עין והפרת סימני מסחר רשומים.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, ובמסגרתה טענה כי הסימן שבו התובעת עושה שימוש (סימן 2) דומה עד כדי הטעיה לסימן 3 שבבעלותה, שנרשם כבר בשנת 2009.
בית המשפט קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד
נקבע כי הנתבעת הפרה את סימן 2 (הסימן של התובעת). בהמשך לכך, הוצא צו קבוע האוסר על הנתבעת להפר את סימן המסחר המעוצב הרשום של התובעת. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבעת להשמיד את הנעליים המפרות שנותרו בידיה.
עוד נקבע כי הנתבעת ביצעה עוולת גניבת עין, ולכן חויבה לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, וגובה ההוצאות הועמד על 40,000 ₪.
הנתבעת הפרה את הסימן של התובעת
נקבע כי הנתבעת ניסתה בתחילה לקדם את עסקיה באמצעות סימן 3 (שבבעלותה), אך הדבר לא השביע את רצונה. משכך, יצרה את סימן 4, שיש בו קווי דמיון משמעותיים לסימן 2, הן בפונט והן באות M , שהיא האות הראשונה של המילה השנייה, כפי שמופיעה גם בסימן 2 וגם בסימן 4.
יתרה מכך, התובעת הצמידה לצד החיצוני האחורי של נעליה (בצד ימין של הנעל הימנית ובצד שמאל של הנעל השמאלית) לוחיות מוזהבות שעליהן נכתבו המילים “Paco Mishel”. הנתבעת הצמידה אף היא לוחיות מוזהבות באותו מקום, לצד האחורי של נעליה, שעליהן נכתבו המילים “Paco Men’s”, באותו פונט של המילים “Paco Mishel” שבסימן 2.
לוחיות התובעת כוללות את חלקו התחתון של סימן 2, ללא האות P שמעליו. לוחיות הנתבעת כוללות את חלקו התחתון של סימן 4, גם הן ללא האות P שמעליו. כך נוצר דמיון משמעותי בין לוחיות הנתבעת ללוחיות התובעת, ומכאן הדרך להטעיית הלקוחות.
התובעת הגישה את הנעליים הדומות כראיה. לדברי בית המשפט, מחמת קוטנן של האותיות, לקוח סביר, שאינו מקרב את הנעליים אל עיניו ואינו בודק אותן בזכוכית מגדלת, עלול לטעות ולא לשים לב להבדלים הקלים בין נעלי התובעת לנעלי הנתבעת.
בית המשפט ציין כי הדבר נעשה בכוונה להטעות את ציבור הלקוחות וליצור את הרושם כי חנות הנתבעת מוכרת נעליים שמקורן אצל התובעת. בהקשר זה, יש להביא בחשבון, כך בית המשפט, את העובדה כי הנתבעת רכשה נעליים מהתובעת במשך שנים רבות.
לדברי בית המשפט, המשמעות היא כי הלקוחות היו מורגלים לרכוש את נעלי התובעת אצל הנתבעת. מכאן, קצרה הדרך להציג בפני הלקוחות נעליים דומות שלא הובאו על ידי התובעת, תוך כדי הטעיית הלקוחות. לקוחות שאינם חדי עין לא ישימו לב לשוני שבין הסימנים ובין הנעליים.
טענת הגנה מרכזית של הנתבעת הייתה כי קיימים “שחקנים” נוספים בשוק העושים שימוש במילה .”Paco” בית המשפט דחה את הטענה, וציין כי המילה “Paco” איננה שייכת לאף אחד, והעובדה ש”שחקנים” נוספים עושים בה שימוש אינה מהווה הגנה לנתבעת.
עוולת גניבת עין
השוואה שערך בית המשפט בין נעלי הצדדים העלתה כי בשתי הנעליים יש פס מוזהב מעל העקב, באותו מיקום. בנוסף, בשתי הנעליים הותקן גומי להידוק הנעל על הרגל, ויש בהן חורים עיצוביים, וכן עיצובן דומה מאוד.
במילים אחרות, כך קבע בית המשפט, הנעליים הנמכרות על ידי הנתבעת יוצרו תוך דמיון רב לנעלי התובעת (למרות שבנעל התובעת יש חמישה פסים ובנעל הנתבעת ארבעה). בית המשפט סבר כי קווי הדמיון הללו מבססים את קיומה של עוולת גניבת עין, במיוחד לאור המוניטין רב השנים של התובעת, שהתבטא בפרסום נרחב בעיתונות החרדית, בשלטי חוצות במרכזי הערים החרדיות ועוד.
הפיצוי המגיע לתובעת
התובעת דרשה פיצוי בסך 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק וכן פיצוי בסך של כ-227,000 ₪ המהווה את הוצאות הפרסום שהשקיעה.
לדברי בית המשפט, לא ניתן לאחוז במקל משני צדדיו. יש לבחור בין הוכחת נזקים בפועל לבין תביעת פיצוי ללא הוכחת נזק. לא ניתן לתבוע את שניהם. בהמשך לכך, ומכיוון שנזקי התובעת בפועל לא הוכחו באופן מספק, נפסק לתובעת סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק.
התביעה שכנגד
נקבע כי הנתבעת ניסתה להידמות לתובעת ולא להפך. אכן, סימן 3 נרשם בשנת 2009, אך לא נעשה בו שימוש בתחום ההנעלה עד לשנת 2017. שימושה של הנתבעת בסימן 3 הוא לגיטימי, אך הנתבעת לא הסתפקה בו והחלה להתחרות בתובעת באופן לא חוקי. לאור זאת, נדחתה התביעה שכנגד.
מומלץ להתייעץ עם עורך דין
אם גם אתם מעוניינים לעצור הפרה של הקניין הרוחני שלכם, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני קניין רוחני. כפי שניתן לראות במקרה הנדון, התובעת לא קיבלה בשתיקה את הפרת סימן המסחר שלה, אלא פנתה לעורך דין והחלה בהליכים משפטיים, שבסופם קיבלה פיצוי משמעותי ומנעה את המשך ההפרה.
ת”א 39492-03-20