סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע כי אמצאה של עובד במסגרת עבודתו תהיה שייכת למעביד, אלא, אם קיים ביניהם הסכם אחר, או שהמעביד ויתר על האמצאה תוך שישה חודשים מיום שמסר לו העובד על עצם קיום האמצאה.
מעסיקים רבים, בייחוד בחברות הייטק דואגים במסגרת חוזה העבודה להכניס סעיף ידוע (בנוסח שונה) אשר עוסק בסוגיית יצירת קניין רוחני על ידי העובד במסגרת עבודתו. מטרת הסעיף ברורה – העברת כל הזכויות מכל מין וסוג באמצאה מהעובד אל החברה וקביעה שהעובד לא יהא זכאי לתשלום, תמורה או תמלוגים בגין האמצאה, וכי התשלום היחידי לו הוא זכאי הינו תשלום המשכורת בהתאם לחוזה ההעסקה.
סעיף 134 לחוק הפטנטים קובע כי במקרים בהם ההסכם לא קובע האם העובד זכאי לתמורה בעד אמצאתו, באיזה מידה ובאילו תנאים, יקבע הדבר על ידי ועדה לענייני פיצויים ותמלוגים.
במשך תקופה ארוכה היתה הדעה הרווחת, כי הכללת סעיף דומה במסגרת חוזה עבודה, משמעותו, שלילת כל זכאות של העובד-הממציא לקבלת תשלום ו/או תגמול עבור המצאתו.
הסדק הראשון בחומה הבצורה נוצר ביום 3.2.2010 הוועדה שכללה את פרופ’ י’ אנגלרד, ד”ר מאיר נועם (רשם הפטנטים וסימני המסחר באותה העת) ופרופ’ שמואל פלג קבעה בהחלטתה בנושא Actelis Networks נ’ אילני (להלן: “פרשת אילני”) כי סעיף 134 לחוק הפטנטים ניתן לפרשנות כפולה: מחד גיסא, ניתן לפרשו כסעיף שחל רק כאשר אין כלל הסכם בין העובד לבין המעביד, אך מאידך גיסא, ניתן לפרשו כסעיף החל גם במקרה שבו קיים הסכם אך ההסכם שולל את הזכות לפיצויים או תמלוגים.
בנוסף ציינה הוועדה כי יש לבחון את האפשרות כי הזכות לפיצוי בגין האמצאה, הינה זכות אישית של העובד שאינה ניתנת להעברה (זכות קוגנטית) כפי שקיימות לא מעט זכויות במשפט העבודה (הזכות לשכר מינימום, ימי חופש, יום מנוחה שבועי, דמי הבראה וכד’). לנוכח העובדה שבאותו מקרה חוזה ההעסקה לא התייחס לתמורה המגיעה למר אילני, הועדה לא הכריעה בנושא.
והנה לפני מספר ימים הושלמה “ההפיכה”. ביום 1.8.2012 ניתנה החלטת בית המשפט העליון (בהרכב השופטים א’ חיות, י’ עמית וצ’ זילברטל) במסגרת רע”א 3564/12 אותו הגיש ד”ר נמרוד בייר נגד חברת פלורליטי בע”מ (בפירוק).
ד”ר בייר היה איש מדע בכיר במשך 25 שנים מחייו בחברת פלורליטי שהיתה חברת הייטק לה ניבאו עתיד מזהיר, בין היתר, עקב הטכנולוגיה שהמציא ד”ר בייר ביחד עם פרופ’ רן גינוסר ושעיקרה היה הכוונה לפתח מעבד בעל 256 ליבות לצורך ניצול יעיל של מעבדים מרובי ליבה תוך הפחתת צריכת האנרגיה שלהם.
החברה נקלעה לקשיים ונכנסה להליך של פירוק וד”ר בייר פנה לבית המשפט המחוזי וביקש לקבל רשות לפתוח בהליך נגד החברה בטענה כי קיימת לו זכות לקבל תמלוגים בגין “אמצעת שירות” שהמציא במסגרת עבודתו בחברה. לטענת ד”ר בייר, בירור מחלוקת זו אמור להיעשות בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה מכוח הוראות סעיף 134 חוק הפטנטים.
בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו “לאור העובדה שההסכם שולל במפורש מן המבקש את התרופה לה הוא טוען” שכן בסעיף 11 לחוזה ההעסקה של ד”ר בייר היה סעיף לפיו כל אמצעה של המבקש, לרבות “אמצאת שירות” כהגדרתה בחוק הפטנטים יהיו קניין החברה וד”ר בייר לא יהא זכאי לכל תשלום או תמורה או תמלוגים בגין אמצעה זו.
ד”ר בייר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בית המשפט קבל את הבקשה דן בה כבערעור וקיבל את הערעור תוך שהוא מסתמך על החלטת הוועדה בפרשת אילני וקבע כי למרות העובדה שבהסכם העבודה נשללה זכותו של ד”ר בייר לתמלוגים, אין הדבר מונע מד”ר בייר לפנות לועדה ולטעון לזכותו לתמלוגים, ולא היה מקום לקבוע שהסעיף הקיים בהסכם העבודה חורץ את גורל הטענה ללא דיון בה בפני הוועדה.
החלטה זו מהווה מהפכה של ממש בתחום דיני הפטנטים שהשלכותיה משמעותיות ועלולות לשנות חלק ניכר מדפוסי ההעסקה הקיימים בחברות הייטק. אם עד עכשיו היה נהוג לחשוב כי המעסיק “מכסה” את עצמו במסגרת סעיף דרקוני המתייחס מפורשות לזכויות קניין רוחני, אמצאות ותמלוגים, הראה כי עתה לאור פסק הדין התייחסות מפורשת לסוגיית התגמול והצהרה כי שכר העובד כולל גם תמורה בגין אמצאת השירות אינו מספק והוא חושף את המעביד לתביעות העובד אשר יתבררו בפני הוועדה לענייני הפיצויים.
למרות האמור לעיל נראה כי התשובה לשאלה האם זכות העובד לקבלת תגמול מאימצאת שירות היא קוגנטית תוכרע בסיבוב הבא בבית המשפט העליון לאחר קביעת הוועדה לענייני פיצויים במקרה זה (או במקרה דומה אשר יונח על שולחנה).
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
