כל הזכויות שמורות – על משמעות המשפט
המשפט “כל הזכויות שמורות” הוא אחד מהמשפטים המוכרים ביותר בחיי היום יום, אשר מתנוסס על מספר רב של מסמכים המגיעים לידינו, בין אם מדובר במכתב מעורך דין, בחשבונית שירותי הטלפון, או אפילו בחוברת הציורים שהילדים משתעשעים עמה.
משמעותו של המונח, כפי שברור לכולנו, היא כי התוכן על גבי המסמך מוגן באופן חוקי, וכל שימוש שאינו מורשה בו אסור על פי החוק.
השאלה הנפוצה, העולה מסוגיה זו, היא האם לעצם המשפט “כל הזכויות שמורות” יש השפעה על תחולת זכויות היוצרים במקרים אלו?
דהיינו, במידה ומבחינה חוקית מדובר בתוכן מקורי, המוגן בזכויות יוצרים, האם בעל הזכויות מחויב להוסיף את המשפט המפורש הנ”ל, או את הסימן המוסכם המייצג אותו (C), כתנאי להחלת ההגנה החוקית על תוכן המסמך?
האם החוק מחייב את הוספת המשפט כתנאי להחלת הגנת זכויות יוצרים?
באופן מפתיע, ובניגוד לדעה הציבורית הרווחת, התשובה היא לא. הן הדין הישראלי, והן הדין בארה”ב, מבהירים במפורש כי ההגנה על יצירה מקורית במסגרת דיני זכויות יוצרים קיימת לכשעצמה, כאשר מיום היווצרה של היצירה המקורית, ובין אם מדובר בשיר, סיפור, מכתב גבייה או מאמר על גבי רשת האינטרנט, תוכן היצירה מוגן בזכויות יוצרים באופן מלא, וזאת ללא קשר לשאלה האם המשפט “כל הזכויות שמורות” אכן מתנוסס עליה.
אף כי החוק בישראל הופך בפועל את השימוש במשפט “כל הזכויות שמורות” למיותר מבחינה חוקית גרידא, הרי שהחוק אינו אוסר על השימוש בו.
מסיבה זו, ישראלים רבים, וביניהם עורכי דין ואנשי עסקים מכובדים במשק, עודם עושים שימוש במשפט זה באופן שוטף, במטרה להתריע בפני הצרכן, שאינו תמיד בקיא בלשון דיני זכויות היוצרים, כי מדובר בתוכן מוגן, אשר אין לעשות בו שימוש בלתי מורשה.
למה בכל זאת כדאי להוסיף את המשפט על גבי מסמכים היוצאים לאור?
כאמור, אחד מהשימושים הנפוצים במשפט זה נעשה על מנת להתריע בפני הקורא כי תוכן היצירה מוגן תחת דיני זכויות היוצרים, וזאת אף שאין חובה משפטית לעשות כן, ואי הופעתו של המשפט במסמך אינה מעניקה הגנה משפטית לצרכן מפני תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים.
עם זאת, ובמסגרת הליך תביעה המתקיים בגין הפרת זכויות יוצרים ביצירה, קיימת במקרים מסוימים חשיבות לשאלה האם המסמך שהועתק כלל גם את המשפט המדובר, או את הסימן המוסכם (C). זאת מאחר ובמקרים רבים, ובכתב ההגנה המוגש לבית המשפט, הגורם אשר ביצע את ההעתקה טוען כי זו בוצעה בתום לב, בשל חוסר בקיאותו בדיני זכויות היוצרים, וללא כל כוונת זדון.
יש לציין, כי אף שהחוק בישראל, מטבעו, לא מכיר באי ידיעת החוק כעילה לפטור מעונש, וזאת גם במסגרת דיני זכויות היוצרים, הרי שבפועל, ובמסגרת קביעת עונשו של המעתיק במידה והוכח כי הפר זכויות יוצרים, בתי המשפט נוטים להתחשב בשאלה האם היה מודע לכך שהוא עובר על החוק, כאשר תשובה חיובית צפויה להביא להחמרת עונשו במידה ניכרת.
יצוין בהקשר זה, כי זכויות היוצרים, במסגרת סעיף 64, קובע מספר חזקות אשר יחולו בכל סוגיה הנוגעת לתחום דיני זכויות היוצרים.
בין היתר, נקבע כי במידה ועל גבי יצירה מסוימת לא מופיע במפורש שמו של היוצר המקורי, הרי שבמידה ושמו של אדם מסוים מופיע על גבי היצירה כמפרסמה, חזקה עליו כי אותו האדם הוא גם בעל זכויות היוצרים בה, מה שצפוי לעקור מתוכן את טענת המעתיק בדבר “אי ידיעה”.
לאור האמור, השימוש במשפט “כל הזכויות שמורות” מהווה כלי ראשון במעלה מבחינת התובע, שכן הדבר מאפשר לו להוכיח בבית המשפט כי המעתיק היה מודע לכך שתוכן המסמך היה מוגן בזכויות יוצרים, וחרף זאת עשה בו שימוש.
זו הסיבה לכך שבכל מסמך מקורי שאנו מוציאים כדאי להוסיף את המשפט, מה שישלול מראש כל טענה עתידית בגין אי ידיעה, ויבטיח כי בית המשפט יתחשב בכך בבואו לפסוק לזכותנו פיצויים בין הפרת זכויות היוצרים שלנו.
