בפסק דין אשר ניתן בערעור שהוגש עוד בשנת 2009 (רע”א 7774/09) שב בית המשפט העליון ואישר כי גם תמונה תיעודית זכאית להגנת דיני זכויות היוצרים ואין להפריד בין ההגנה על הצילום עצמו לבין הגנה על תוכן הצילום (הדמות המצולמת ומאפייניה).
בשנת 1998 יצר אליעזר ויסהוף (להלן:”ויסהוף”) מדליה הנושאת דיוקנו של ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל (להלן:”המדליה”) לבקשת המטבעה המלכותית הנורבגית שהורתה לאליעזר לפעול בהתאם להנחיותיה של גב’ לאה רבין ז”ל, אשר ביקשה לאמץ תמונה ספציפית של יצחק רבין אותה מסרה לאליעזר (להל:”התמונה”).
התמונה צולמה בשנת 1991 על ידי המערער, אמיר ויינברג (להלן: “ויינברג”) במהלך טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל. התמונה זכתה להצלחה וגופים רבים שילמו לצורך קבלת רישיון שימוש בתמונה. לאחר שויינברג גילה כי המדליה היא העתק התמונה הגיש תביעה לבית משפט השלום.
בבית משפט השלום (כב’ השופטת ד. מארק-הורנצ’יק) נקבע, כי התמונה המהווה צילום דוקומנטרי-תיעודי מוגנת בזכויות ירים והבעלים של זכויות היוצרים הוא המבקש.
עוד נקבע כי עיצוב המדליה התבסס על תמונת המבקש, ועל כן המדובר בהעתקה של חלק מהותי של היצירה וביצירת יצירה נגזרת ללא רשות. בנוסף דחה בית המשפט שלום את טענת ויסהוף להיותו “מפר תמים”, וחייב את וייזהוף לשלם לויינברג 66,500 ₪ כפיצוי בגין הפרת זכות היוצרים, הזכות המוסרית, עשיית עושר ולא במשפט, הפסד מוניטין, הפסד הכנסות ועגמת נפש.
ויסהוף הגיש ערעור למחוזי, שקיבל את הערעור וביצע הבחנה בין הגנה על הצילום עצמו לבין הגנה על תוכן הצילום (הדמות המצולמת ומאפייניה). בית המשפט המחוזי ביצע הבדלה בין תמונה אותה מביים הצלם לבין מקרה בו הצלם מצלם דמות מוכרת באירוע פומבי.
במקרה השני פסק בית המשפט המחוזי, אין הצלם בעל זכות בפוזיציה בה צולמה הדמות, בתווי הפנים, בלבוש ובמאפיינים דומים, שכן, מאפיינים אלו הם של הדמות עצמה ולא של הצילום, למרות שלכידת המאפיינים בצילום דורשת מיומנות והשקעה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מתן הגנה כזו תגביל את האפשרות לפתח יצירות הכוללות את אותה הדמות.
ויינברג הגיש בקשת רשות ערעור לעליון אליה הצטרפו 17 צלמים שטענו שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מאיים לפגוע בפרנסתם ולהפקיר את יצירותיהם שכן הוא מצמצם יתר על המידה את ההגנה על יצירות תיעודיות.
הבעלות בזכות היוצרים היא של ויינברג. בהתאם, הגב’ רבין בתור יורשתו של יצחק רבין ז”ל לא יכלה להעניק לויסהוף הזכות לעשות שימוש בתמונה.
תמונה תיעודית יכולה להיות מוגנת בדיני זכויות יוצרים אם היא עומדת במבחן החוק המציב דרישה מינימאלית של מקוריות ויצירתיות כתנאי להגנה. באשר לדרישת המקוריות – די שהיצירה אינה העתקה ואין צורך בביטוי של מחשבה מקורית. באשר לדרישת היצירתיות – הדרישה הינה מינימאלית ביותר, היינו, תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו.
עצם העובדה שהצלם התיעודי לא מביים את נושא צילומו לא שולל את קיומן של יצירתיות ומקוריות בצילום התיעודי, שמתבטא, בין היתר, בזווית הצילום, התאורה, מרחק מנשוא הצילום, מיקוד התמונה, בחירת הרקע, טכניקת הצילום, עיצוב הצילום, משחקי אור וצל וכד’. בצילום הפשוט ביותר יש יותר מקוריות מאשר ביצירת לקט, אשר אף הן זוכות להגנת זכויות היוצרים.
ההבחנה של המחוזי בין צילום תיעודי למבוים מניחה, כי בצילום מבויים קיים ערך אומנותי רב יותר, הבחנה זו אינה משפטית, והניסיון לעמוד על ערך אומנותי של תמונה באמצעים משפטיים נועד, לעיתים קרובות לכישלון. קביעת היקף הגנה שונה לצילומים שונים עלול להוביל להתערבות מסוכנת ובלתי מיומנת בשדה היצירה והאומנות שעשוי להגיע להתערבות פסולה בחופש הביטוי והיצירה.
הפרת זכות יוצרים יכולה להתקיים גם עקב שינוי מימד או מדיה ביצירה. עצם ההטבעה אינה מעלה או מורידה לצורך קיומה של העתקה. בענייננו המדובר על העברה ממדיה אחת לשניה, שתיהן דו מהותיות, שכן ההטבעה על המדליה אינה נסמכת על שלושה ממדים ועובי המדליה אינו משנה לעניין זה.
הדמיון בין התמונה והמדליה לא נובע רק מכך ששתיהן עוסקות באותה דמות, יש דמיון במאפינים של יצחק רבין ז”ל, הפרופיל כפי שהונצח, הבעת פניו, תסרוקתו וזווית מבטו, הפרופורציות של חלקי פניו, קפלי העור בעורף ובסנטר, צווארון החולצה. למשיב היתה גישה לתמונה והיא שימשה אותו במהלך עבודתו. המדליה העתיקה חלק ניכר ומהותי מהתמונה.
זכותו של ויינברג בתמונה אינה משתרעת על דמותו של יצחק רבין ז”ל, אלא, על הביטוי הספציפי שלה כפי שנקלט בעדשת המצלמה. ההגנה אינה קיימת על תוכן התמונה. למרות שבאופן תיאורטי ייתכן שגם צלם אחר היה מצלם את יצחק רבין ז”ל באותו מועד ובאותו אופן ובאותה זווית, אלא, שאף אחד לא עשה כן ולכן זוהי יצירתו של ויינברג.
ויסהוף אינו נהנה מהגנת המפר התמים. הגנה זו עומדת רק למי שלא ידע ולא חדש כלל בקיומה של זכות יצרים ביצירה, רק הנחה מוטעית על יסוד האמן כי יצירה אינה מוגנת בזכויות יוצרים תקים הגנה למפר, הנחה סתמית על קיום הרשאה או שאין מדובר בהעתקה לא מספיקה.
מכיוון שבעת שיווק המדליה לא צויין שמו של ויינברג כצלם התמונה שעליה התבססה המדליה הופה גם זכותו המוסרית של ויינברג למתן קרדיט.
באשר חלק השני של הזכות המוסרית הקובעת שלא יוטל פגם או סילוף ביצירה ללא רשות היוצר, קבע בית המשפט שהשינוי בחוק החדש נועד להבהיר את הדין הקיים, היינו, שיש צורך שהשינוי יפגע בכבודו או בשמו של היוצר. פרשנות אחרת תעניק הגנה רחבה יותר ותאסור כל שינוי באשר הוא.
לדעתו של כותב שורות אלו, נראה כי קביעתו של בית המשפט העליון משיבה את גלגלי זכויות היוצרים בנושא זה “בחזרה למסילה”.
קביעה משפטית, כי קיים הבדל בין סוגי יצירות שונות, כך שליצירה אחת (צילום מבוים) יש ערך אומנותי גדול יותר מיצירה אחרת (צילום דוקומנטרי), חותרת תחת דיני זכויות היוצרים ומהווה התערבות שאינה ראויה.
קביעה שכזו יכולה להוביל למצב בו יוצרים יפסיקו לתעד אירועים פומביים והיסטוריים, שכן, כאמור, בהיעדר הגנה, אין תמריץ ליצור את אותן יצירות.
מי יכול לקבוע את הערך האומנותי של היצירה? האם מעתה לכל יצירה בטרם פרסומה תוצמד חוות דעת של מומחה או בית המשפט על מנת לקבוע האם היא זכאית להגנה, ואם כן מה היקפה של ההגנה.
זאת ועוד, אין חולק שאם קביעתו של המחוזי היתה עומדת בעינה, היא היתה עוברת גם לסוגי היצירות האחרות, מצב שהיה גורם לתוהו ובוהו. ניתן לראות על נקלה כי צד בעל אינטרס מסוים היה פונה לבית המשפט וטוען במסגרת הטענות שלו כי יש לתת הגנה בהיקף שונה לכל יצירה.
כך, לדוגמא, ייתכן ותעלה טענה כי הערך האומנותי של שיר מסוג אחד גדול מסוג אחר ולכן אותו שיר זכאי להגנה רחבה יותר, או שמאמר שהינו הבעת דעה בעיתון הינו בעל הגנה צרה או רחבה יותר ממאמר שפורסם ברשת האינטרנט.
כאמור, לטענות אלו אין סוף והם יכולים להוביל לחוסר ודאות מיותר ומסוכן, על כן, טוב עשה בית המשפט, כשחזר לכללים הבסיסיים של דיני זכויות היוצרים ושב וקבע, כי בקשר לזכויות יוצרים, מה שהיה הוא שיהיה, עובדה אשר תוכל להבטיח את מתן התמריצים ליוצרים להמשיך וליצור ללא חשש לרמיסת וחמיסת זכויותיהם ומטה לחמם.
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
