כנגד מר יצחק מרציאנו הוגש כתב אישום בין ביצוע עבירות של חדירה למחשב, התחזות כאדם אחר ופגיעה בפרטיות.
מר מרציאנו חדר, שלא כדין למסנג’ר של ש’ התחזה אליה והחל להתכתב עם אחרים, בשמה. בנוסף חדר מר מרציאנו לחשבון הפייסבוק של מ’, התחזה אליה והתכתב עם אחרים, בשמה, תוך שסיפר על לאחרים על פעילות מינית, שימוש באלכוהול ובסמים, לכאורה של מ’.
כנגד מר מרציאנו הוגש כתב אישום והצדדים הגיעו להסדר לפיו מר מרציאנו יואשם, בהסכמה, בחדירה למחשב והתחזות כאדם אחר ובאשר לנושא הפגיעה בפרטיות הסכימו הצדדים לטעון ולהשאיר לבית המשפט להכריע בנושא.
בין הצדדים לא היתה מחלוקת שהפרטים שמסר מר מרציאנו על מ’ היו פרטים כוזבים, אך בעוד שלטענת התביעה תכלית חוק הגנת הפרטיות היא למנוע גם פרסום שאינו אמת, הנוגע לצנעת חייו של אדם גם אם אין בחוק התייחסות לפרסום כזה, ואילו ההגנה טענה כי פרסום זה לא נכנס לגדר החוק.
בית המשפט ניתח את העובדות והטיעונים המשפטיים ובסופו של דבר קבע, כי מר מרציאנו אינו אשם בפגיעה בפרטיות.
בית המשפט בחן את סעיף 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות הקובע, כי פגיעה בפרטיות היא פרסום, בין היתר, של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עבר מיני, או מצב בריאות, או התנהגות במצבים פרטיים.
בית המשפט התייחס לעובדה שסעיף העבירה לא מבחין, בין פרסום אמת לבין פרסום שאינו אמת ומקריאת הסעיף הבין בית המשפט, כי עניינו של חוק הגנת הפרטיות הוא במניעת פרסום עובדות או פרטי מרשם שונים הנוגעים לצנעת חייו של אדם להבדיל מפרסום דיבה או הבעת דעה על אדם, שחוק הגנת הפרטיות חסר אזכור כלשהו בנושא זה.
בית המשפט בחן את הנושא אל מול חוק איסור לשון הרע והתכלית שבבסיסו – הגנה על השם הטוב וכבודו של האדם, וציין כי בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, בחוק איסור לשון הרע קובע כי עצם הפרסום המשפיל אדם אחר או התנהגות או תכונות מיוחסות לאותו אדם מהווה עבירה.
מהשוני בניסוח החוקים הגיע בית המשפט למסקנה כי הגנה על השם הטוב של אדם אינה אחת מתכליותיו של חוק הגנת הפרטיות ולצורך הגנה על שמו הטוב של אדם קיים חוק איסור לשון הרע, שגם הוא קובע, כי במקרים מסויימים פרסום לשון הרע יכול להוות עבירה פלילית.
לאחר שבחן בית המשפט את הפרסומים, את תכלית חוק הגנת הפרטיות, חוק איסור לשון הרע וחוק העונשין הוא הגיע למסקנה כי מקריאת נוסחו של חוק הגנת הפרטיות עולה כי הוא מתייחס לחשיפה ופרסום עובדות מוצנעות של אדם, כגון מאגרי מידע, צילומים וכדומה ולא דיבה או דיבה פוגענית.
בנוסף קבע בית המשפט כי במקרה זה הדין החוק הרלוונטי שצריך “לטפל” בנושא הוא חוק איסור לשון הרע ולא חוק הגת הפרטיות, וכי ניראה שניתן היה להרשיע את מר מרציאנו בעבירה כנגד חוק איסור לשון הרע.
לנוכח כל האמור לעיל החליט בית המשפט לזכות את מר מרציאנו מעבירה של פגיעה בפרטיות.
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
