ראיות אלקטרוניות
בעידן האינטרנט של ימינו מתבצעות רוב ההפרות של זכויות יוצרים ברשת, עובדה שמאלצת את מערכת המשפט להתאים את עצמה לנסיבות החדשות,
לא רק בהקשר ההגנה הניתנת לאותן זכויות, אלא גם באופן שבו יש לברר תביעות העוסקות בהפרות קנייניות באינטרנט.
התמורות בכלל הראיה הטובה ביותר
בראשית הדרך, דיני הראיות כלל לא הכירו במונח ראיות אלקטרוניות. הכלל הראייתי שהנחה את בית המשפט היה כלל הראיה הטובה ביותר. לפיו, כאשר בעל דין רוצה להראות את קיומו של מסמך או חפץ, הכלל הוא שדרושה הצגת המסמך/החפץ המקורי, אחרת יהיה משקלה של הראיה נמוך יותר ובנסיבות מסוימות אף לא יהא ניתן להציגה כלל.
אולם, עם הזמן והפיתוחים הטכנולוגיים המשמעותיים שהושגו בשלהי המאה העשרים, החלו בתי המשפט לעסוק בשאלות הקשורות לאינטרנט ודיני ראיות. הקביעות הראשונות בעניין יצאו מנקודת הנחה שדף האינטרנט הוא וירטואלי ולא מוחשי כמו דף נייר רגיל ועל כן הוא אינו עומד בתנאי כלל הראיה הטובה ביותר, כאמור.
בהמשך לכך נקבע כי אף אם יאושר תוכנו של דף האינטרנט על ידי תצהיר של עד במסגרת ההליך המשפטי, עדות זו תיחשב כעדות שמועה, שלרוב אינה קבילה במסגרת הדיון המשפטי (ראה, למשל, בש”א 6660/04 יהושע שוורץ נ’ יהודה). בפסיקות מאוחרות יותר החל בית המשפט במגמת צמצום כלל הראיה הטובה ביותר, על מנת לאפשר להציג פלט או צילום של ראיות אלקטרוניות בהליך המשפטי.
ההתאמות שבוצעו בחוק
דין הראיות מכירים במספר חריגים לכלל הראיה הטובה ביותר, כאשר אחד מהם מוגדר בסעיף 35 לפקודת הראיות. ודוק, מדובר ברשומות מוסדיות אשר אין צורך בעדות בנוגע לאימות תוכנן (לדוגמא, תדפיס חשבון של חברת החשמל).
המחוקק החיל את החריג האמור אף על ראיות אלקטרוניות, זאת באמצעות חוק המחשבים, התשנ”ה – 1995, הקובע כי “פלט מחשב” יכול להוות רשומה מוסדית קבילה כראיה בנסיבות מסויימות. כך, למשל, קובע סעיף 36 לפקודת הראיות כי פלט מחשב יוגש כרשומה מוסדית, רק בתנאי שהמוסד שבמסגרתו נערך נוקט באמצעי הגנה סבירים מפני שיבוש בעבודת המחשב וחדירה לחומרים המצויים בו.
המצב המשפט כיום בראי אכיפת זכויות יוצרים
הפיתרון שנוצר על ידי המחוקק בהחלת פלט מחשב במסגרת חריג הרשומות המוסדיות היה פיתרון חלקי, אשר אינו פותר את הבעתיות בנוגע לראיות אלקטרוניות שאינן רשומות מוסדיות, כהגדרתן בפקודה. כך, החלו בתי המשפט לעבור לבחינת משקל הראיות האלקטרוניות במקום בחינת קבילותן. בת”א 731916/03 קווי זהב בע”מ נ’ אליהו פילי קבע בית המשפט כי יש להבחין בין ראיות אלקטרוניות שונות, כך שבית המשפט יתייחס באופן שונה למידע סתמי הפרוס באתרים רנדומאליים שונים באינטרנט, אל מול מידע שמקורו במאגרי מידע מאובטחים.
זאת ועוד, על פי בית המשפט יש לבצע אבחנה בין סוג הנורמה שרוצים לאכוף. ודוק, כאשר עסקינן בהגנה על זכויות יוצרים, אכיפת הזכויות תלויה בקבילות ראיות מדפי האינטרנט השונים. אשר על כן, נפסק כי על מנת לאפשר אכיפה שכזו בית המשפט יקבל את הראיות האלקטרוניות, כאשר העובדה שהן אינן מצויות במאגרי מידע מוגנים תשפיע על משקל הראיה ולא על קבילותה. על מנת להבטיח את מעמדן של ראיות אלקטרוניות, יש לפנות אל עורך דין קניין רוחני.
