שינויים רלוונטים בחוק זכויות יוצרים – שמירה על זכות היצירה שלך
חוק זכות יוצרים, התשס”ח–2007, אשר התקבל בכנסת ישראל בתאריך 19 בנובמבר 2007, ונכנס לתוקף בתאריך 25 במאי 2008, הינו החוק המרכזי העוסק בסוגיית זכויות היוצרים במדינת ישראל, ובין היתר מסדיר את זכויותיהם הייחודיות של יוצרים מקוריים בכל הנוגע ליצירותיהם.
החוק החדש, אשר נחקק לאחר עבודת הכנה מקיפה, נועד להחליף את חוק זכויות יוצרים הישן אשר נחקק עוד בשנת 1911, ונחשב על ידי רבים למיושן ולא רלוונטי לקצב החיים המודרני.
אף כי במהותם, שני החוקים מתבססים על אותו עיקרון, שהינו הצורך להגן ולשמר את זכויותיהם של יוצרים מקוריים במדינת ישראל, הרי שהחוק החדש עבר שינויי נוסח מסוימים, אשר נובעים הן מחלוף הזמן, והן מהצורך לספק מענה לשינויים העצומים שעבר העולם במהלך 100 השנים האחרונות. להלן נסקור את עיקרי השינויים הרלוונטיים המאפיינים את חוק זכויות יוצרים החדש, וזאת בהשוואה למקבילו הישן.
סוגי היצירות המוגנות
בדומה לחוק הישן, גם החוק החדש מכיר בתחולתן של זכויות יוצרים על יצירות ספרותיות, מוזיקליות, דרמטיות ואומנותיות, וזאת כל עוד הוכחה מקוריותן. החוק החדש גם מכיר בתחולת זכויות יוצרים על “תקליט”, וזאת במקום “רשומת קול”, המופיעה בחוק הישן.
עם זאת, החוק החדש גם אימץ שתי יצירות חדשות, שהינן “יצירה קולנועית”, ו”יצירה צילומית”, אשר הינה סוג של יצירה דרמטית. כמו כן, ובשעה שהחוק הישן הכיר רק ב”מעשה אמן אדריכלי” כזכאי להגנת זכויות יוצרים, הרי שהחוק החדש מכיר גם בכל סוג של יצירה אדריכלית כזכאית להגנה זו, מה שכולל לדוגמא מודל אדריכלי שלא בהכרח תוכנן על ידי האדריכל עצמו.
בנוסף, החוק החדש מכיר גם ב”תוכנת מחשב” כזכאית ליהנות מהגנת זכויות יוצרים, וזאת תחת הסעיף “יצירה ספרותית”.
דרישת מקוריות
בניגוד לחוק הישן, חוק זכויות יוצרים החדש קובע כי על מנת שיצירה מסוימת תהיה זכאית להגנת זכויות יוצרים, עליה בין היתר גם להיות מקורית.
משמעות הדבר, ובניגוד למה שמכונה “תזת העמל” אשר גולמה בחוק הישן, ולפיה עצם השקעת הזמן והמשאבים ביצירה מקנה לה את הגנת זכויות היוצרים, הרי שלפי החוק החדש אין בכך די, ועל היצירה להיות בעלת ממד מקורי ברור לעין.
שימוש מותר ביצירות מוגנות
אחד מההבדלים העיקריים בין החוק הישן והחוק החדש טמון בפרק ד’ של החוק החדש, אשר מגדיר באילו מקרים ניתן לבצע שימוש ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ולאיזו מטרה. בניגוד לחוק הישן, אשר נטה במידה רבה לצדד בזכויותיהם של היוצרים, ולהתיר עשיית שימוש בתוכן מוגן רק במקרים חריגים ביותר, הרי שהחוק החדש הרחיב מגמה זו במידה רבה, כאשר בין היתר ניתנה הרשות לארכיונים ולספריות ליצור עותקים של יצירות מוגנות, וזאת למטרות שימור.
כמו כן, מגמה זו באה לידי ביטוי גם בכל הנוגע לעיסוק בתחום ה”שימוש ההוגן“, המפרט באילו מקרים רשאי אדם לבצע שימוש ביצירה המוגנת תחת חוקי זכויות יוצרים.
עיקר ההבדל בין החוק הישן והחוק החדש טמון בכך שבעוד שהחוק הישן הגדיר רשימה סגורה של שימושים שונים אשר עשויים להיות מוגדרים כשימוש הוגן, הרי שהחוק החדש, בבואו להגדיר את רשימת השימושים המותרים, משתמש במונח “כגון”, מה שמבטא את התפיסה לפיה אין מדובר ברשימה סגורה, ויש בסמכותם של בית המשפט להרחיב את הרשימה בהתאם לנסיבות הספציפיות של מקרים פרטניים.
זכות מוסרית
בנוסף לזכויות יוצרים, אשר נתונות מלכתחילה בידו של היוצר המקורי, אך ניתנות להעברה בהתאם לרצונו החופשי, החוק החדש הגדיר סוג חדש של זכות קניינית העומדת לזכותו של היוצר, והיא “זכות מוסרית“. מדובר בזכותו של היוצר כי השימוש ביצירתו יבוצע באופן שלא יפגע בשמו הטוב או בכבודו. יצוין כמו כן, כי בניגוד לזכויות יוצרים, הזכות המוסרית אינה ניתנת להעברה לאדם אחר, וכן כי תוקף תחולתה הוא כתוקף תחולתן של זכויות יוצרים.
זכויות יוצרים על פרסומים רשמיים וממשלתיים
בניגוד לחוק הישן, אשר קבע כי יצירות ממשלתיות, ולרבות פרסומים רשמיים, מוגנים תחת חוקי זכויות יוצרים לתקופה של 50 שנה מיום פרסומם, הרי שחוק זכויות יוצרים החדש הפריד בין יצירות ממשלתיות, אשר עודן מוגנות בזכויות יוצרים, ובין פרסומים ממשלתיים רשמיים, אשר אינם מוגנים כלל בזכויות יוצרים, ומצויים ברשות הציבור מיום פרסומם. הדבר מאפשר לכל תושב בישראל לעשות שימוש חופשי בפרסומים אלו, ולהכיר לעומק את עקרונות החוק והממשל במדינת ישראל.
פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים
החוק החדש גם מרחיב את חופש הפעולה הנתון בידי בית המשפט בבואו לפסוק מהו סכום הפיצויים שישולם בגין הפרת זכויות יוצרים, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. בעוד שהחוק הישן אפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שבין 20,000-10,000 שקלים, הרי שהחוק החדש מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים של עד 100,000 שקלים בגין כל הפרה, וזאת כאמור ללא הוכחת נזק.
סיכום
באופן כללי, נדמה כי חוק זכויות יוצרים החדש לא נועד ליצור “מהפכה” בתחום זכויות היוצרים בישראל, אלא להוות את המשכו ההגיוני של חוק זכויות יוצרים הישן, וזאת תוך הוספת עדכונים שונים אשר נדרשו עקב חלוף השנים וכניסתן של טכנולוגיות חדשות לשוק. למעשה, לאחר חקיקתו של החוק החדש מספר מבקרים אף טענו כי החוק אינו כולל התייחסות לסוגיות בוערות בתחום זכויות היוצרים, כדוגמת תחום ההעתקות הביתיות, שהפך זה מכבר לתופעה רחבה לכל הדעות.
עם זאת, וביחס לחוק הישן, החוק החדש כן שינה במידת מה את האיזון בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים, וזאת דווקא לטובתם של המשתמשים. מגמה זו בולטת במיוחד בסוגיית השימוש ההוגן, כאשר החוק מעניק לבית המשפט סמכות כמעט בלתי מוגבלת לפסוק באילו מקרים שימוש ספציפי ביצירה מקורית יוגדר כשימוש הוגן, ובאילו מקרים לא, סמכות אשר לא הייתה נתונה בידו עד מועד חקיקת החוק.
ומנגד, החוק החדש מכיר לראשונה באופן רשמי בזכות המוסרית, אשר בה מחזיק כל יוצר מקורי ביחס ליצירתו, ואינה ניתנת להעברה לגורם אחר. אף כי ככלל, זכות זו נופלת בחשיבותה מזכות היוצרים על היצירה, הרי שעדיין מדובר בהצהרה חשובה בדבר הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין היוצר ובין יצירתו, ומכך נובעת זכותו כי לא יעשה ביצירתו שימוש פוגעני או בלתי הולם, אשר עלול לפגוע בשמו הטוב או במוניטין העסקי שלו.
